Jewish Released Time   Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H

Rambam
3 Chapters Per Day

Tuesday, 8 Sivan, 5778
May 22, 2018

7 Sivan, 5778 - May 21, 20189 Sivan, 5778 - May 23, 2018

הלכות כלים פרק כז

א) שלש תיבות הן, תיבה שנפחתה מצדה טמאה מדרס, מלמעלה טמאה טמא מת, והבאה במדה טהורה מכלום.

ב) שלש עריבות הן, עריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס, שלימה טמאה טמא מת, והבאה במדה טהורה מכלום.

ג) שלש עגלות הן, העשויה כקתדרה טמאה מדרס, כמטה טמאה טמא מת, ושל אבנים טהורה מכלום.

ד) שלשה תריסין הן, תריס הכפוף טמא מדרס, ושמשחקין בו בקמפון טמא טמא מת, ודיצת הערביים טהורה מכלום, לפי שהיא עשויה לצורה בלבד ואינה ממשמשי אדם וכל כלי שאינו ממשמשי אדם אינו מקבל טומאה כל עיקר.

ה) שלשה תרבוסין של עור הן, של ספרים טמא מדרס, ושאוכלין עליו טמא טמא מת, וששוטחים עליו את הזיתים טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.

ו) שלשה בסיסאות הן, שלפני המטה ושלפני הסופרים טמא מדרס, של שולחן טמא טמא מת, ושל מגדל טהור מכלום לפי שהוא מקצת מגדל וצורתו מוכחת עליו.

ז) שלש מטות הן, העשויה לשכיבה טמאה מדרס, ושל זגגים שנותנין בה כלי זכוכית טמאה טומאת מת, ושל סרגין שמסרגין עליה את הסבכות טהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם.

ח) שלש משפלות הן, של זבל טמאה מדרס, של תבן טמאה טמא מת, והפוחלץ של גמלים טהור מכלום לפי שהחבלים שלו קשים ביותר ועבים ואינו ראוי לקבל תבן וכיוצא בו ונמצא שאין עליו תורת כלי אלא חבלים בלבד.

ט) שלשה מפצין הן, העשוי לישיבה טמא מדרס, ושל צבעים שמניחין בו את הכלים טמא טמא מת, ושל גתות שנותנין עליו ענבים ומחפין בו טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.

י) שלש חמתות הן ושלשה תורמלין הן, המקבלין כשיעור טמאין מדרס, וכמה שיעורן החמת ארבעה קבין והתורמיל חמשה, ושאינן מקבלין כשיעור טמאים טמא מת, ושל עורות הדג טהור מכלום.

יא) שלשה עורות הן, העשוי לשטיח טמא מדרס, והעשוי לתכריך כלים טמא טמא מת, ושל רצועות ושל סנדלין טהור מכלום לפי שאין עליו צורת כלי.

יב) שלשה סדינין הן, העשוי לשכיבה טמא מדרס, והעשוי לפרוכת טמא טמא מת, ושל צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.

יג) שלש מטפחות הן, של ידים טמאה מדרס, ושל ספרים טמאה טמא מת, ושל תכריכי המת ושל נבלי בני לוי טהורה מכלום לפי שאינן ממשמשי אדם.

יד) עור העשוי כמו יד שמכניסין בו היד והאצבעות מפני הצינה וכיוצא בהן הוא הנקרא פרקלינין ושלשה פרקלינין הן, של ציידי חיה ועוף טמא מדרס שהרי נשען עליו, ושל חגבים טמא טמא מת שנותנין בו החגבים, ושל קייצים שבו מקיצין פירות טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.

טו) שלש סבכות הן, של ילדה טמאה מדרס, ושל זקנה טמאה טמא מת, ושעושין לשחק בה לשותי שכר טהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם.

טז) שלשה סנדלין הן, של אדם טמא מדרס, של מתכות של בהמה טמא טמא מת, של שעם ושל צפירה טהורה מכלום, כללו של דבר כל כלי שאינו ראוי למשכב או למרכב או שהוא ראוי ולא נעשה לכך אלא למלאכה אחרת הרי הוא טהור מן המדרס, נעשה למלאכה אחרת ומשמש עמה את הישיבה כגון הטלית והרדיד מתטמא במדרס, וכל המתטמא במדרס מתטמא במת ויש מתטמא במת ואינו מתטמא במדרס כמו שביארנו, וכל המתטמא במת מתטמא בשאר אבות הטומאות בין אבות של תורה בין של דבריהם ומתטמאין במשקין.

יז) שלש קופות הן, מהוהה שטלאה על הבריאה הולכין אחר הבריאה, קטנה על הגדולה הולכין אחר הגדולה, היו שוות הולכין אחר הפנימית, כיצד הולכין אחריה שאם ניקבה במוציא רמון שתיהן טהורות.

יח) שלשה פנקסות הן, האפיפירין שמניחין עליו הספרים טמא מדרס, ושיש בו בית קיבול שעוה טמאה טמא מת, חלקה טהורה מכלום לפי שאין עליו צורת כלי ואינו ראוי למדרס.


הלכות כלים פרק כח

א) כל הכלים שיש להן בית קיבול שנטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן לתרומה ולא אוגניהן ולא אזניהן ולא מקום אצבע השוקע בשפת הכלי, נטמא תוך הכלי נטמאו כולן, נפלו משקין טמאין על כני הכלים או על אוגניהן או על אזניהן או על ידות הכלים המקבלין הרי זה מנגבן והן טהורין ואפילו אחורי הכלי כולו לא נטמאו.

ב) אחד כלי השק כגון השקין והמרצופין, או כלי העור כגון הכרים והכסתות, ואחד כלי עץ אפילו קופות ומשפלות אם נטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן.

ג) פשוטי כלי שטף שאין ראויין למדרס כגון השלחן וטבלא שאין לה דופן הואיל ואין מקבלין טומאה מן התורה אם נטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן, אבל פשוטי כלי שטף הראויים למדרס כגון המטה והעור שישנים עליו והכסא וכיוצא בהן אין להם אחוריים ותוך אלא בין שנגעו משקין בהן מתוכן או מאחוריהן נטמא הכלי כולו, וכן מדות יין ושמן וזומא ליסטרות ומסננת של חרדל ומשמרת של יין אין להן אחוריים ותוך אלא אם נפל משקין על מקצתן נטמאו כולן כמו הבגדים.

ד) המרדע והמלמד יש להן אחוריים ותוך, כיצד נפלו משקין על החרחור לא נטמא מן העץ הסמוך לחרחור אלא שבעה טפחים בלבד ושאר העץ טהור, וכן אם נפלו משקין על הדרבן לא נטמא אלא ארבעה טפחים הסמוכין לדרבן, נפלו חוץ לשבעה וחוץ לארבעה הרי זה ככלי קיבול שנגעו משקין באחוריו ולא נטמאו אלא ממקום מגעו ולחוץ.

ה) כיס שבתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקין לא נטמא חבירו, במה דברים אמורים כשהיו שפתותיהן שוין אבל אם היה החיצון עודף ונטמא הפנימי נטמא החיצון נטמא החיצון לא נטמא הפנימי ובשרץ בין כך ובין כך אם נטמא אחד מהם לא נטמא חבירו.

ו) החוקק רובע וחצי רובע בעץ אחד ונטמא אחד מהן במשקין לא נטמא השני אף על פי שהן עץ אחד, כיצד נגעו משקין טמאין בתוך הרובע הרובע ואחוריו טמאין וחצי הרובע ואחוריו טהורין, נגעו בחצי הרובע מתוכו חצי הרובע ואחוריו טמאים הרובע ואחוריו טהורין, וכשהוא מטביל מטביל את הכל, נטמאו אחורי הרובע או אחורי חצי הרובע במשקין הרי אחורי הכלי טמא שאין חולקין את האחוריים.

ז) קומקומוס שהיו אחוריו טמאין והיה מרתיח אין חוששין שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו אלא הרי המשקין שבתוכו טהורין לתרומה.


הלכות מקוות

הלכות מקוות. מצות עשה אחת, והיא שיטבול כל טמא במי מקוה ואחר כך יטהר. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.


הלכות מקוות פרק א

א) כל הטמאין בין אדם בין כלים בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע.

ב) כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה, וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים כלומר שיטבול כל גופו, והוא הדין לשאר הטמאין שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו, וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה הרי נאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים.

ג) כל הכלים שנטמאו יש להן טהרה במקוה חוץ מכלי חרס וכלי זכוכית וכן המפץ, כלי חרס נאמר בו ואותו תשבורו ואין לו טהרה אלא שבירה, אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר ואפילו מלאהו סיד או גפסים הרי הוא כמו שהיה עד שישבר, וכלי זכוכית ככלי חרס עשאום בדבר זה.

ד) המפץ אינו בכלל הכלים המקבלים שאר כל הטומאות לפי שאינו כלי קיבול אינו מכלל כלי עץ האמורין בתורה והואיל והוא ראוי למשכב נתרבה לטומאת מדרס בלבד דין תורה וכיון שאין לו טומאה וטהרה בפירוש ונתרבה לטומאה לא יתרבה לטהר במקוה שאין מתטהר במקוה אלא הכלים האמורין בתורה ואין למפץ טהרה אלא קריעתו עד שישאר פחות מששה על ששה טפחים.

ה) הזב אין לו טהרה אלא במעיין שהרי נאמר בו במים חיים אבל הזבה ושאר הטמאין בין אדם בין כלים טובלין אף במקוה.

ו) כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה, ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש.

ז) כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה, וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין, וכן הנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה.

ח) כל הטובל צריך להתכוין לטבילה ואם לא נתכוין עלתה לו טבילה לחולין, אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה, אבל לתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה.

ט) הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו מים דרך כולו טהור, הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה, והטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה, והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה.

י) בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד, ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואחר כך תטבול, והאשה טובלת כדרך גדילתה כאורגת וכמניקה את בנה.

יא) אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני העיר ואינה טובלת כהוגן, ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל, ולא תטבול על גבי כלים חרס או סל וכיוצא בהן מפני שמפחדת ולא תעלה לה טבילה.

יב) אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים, ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי הרי זה טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה, דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו, אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רובו, וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו, מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אף על פי שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו, וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו, נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה, ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה, אלא אם כן היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    Jewish Released Time