Jewish Released Time

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות ביכורים פרק ב

א) מצות עשה להביא ביכורים למקדש; ואין הביכורים נוהגין אלא בפני הבית, ובארץ ישראל בלבד, שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך, תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט). ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריה, שהקונה בסוריה כקונה בירושלים.

ב) אבל עמון ומואב, ומצריים ובבל -- אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם, אין מביאין מהן ביכורים; ואם הביא ביכורים מחוצה לארץ, אינן ביכורים.

ג) [ב] אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והן החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים; ואם הביא חוץ משבעת המינין, לא נתקדשו.

ד) [ג] אין מביאין לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר; אלא מתמרים שבעמקים, ומפירות שבהרים -- לפי שהן מן המובחר. ואם הביא שלא מן המבחר, כגון תמרים שבהרים, ותאנים סוכות ומרוקבות, וענבים מאובקות ומעושנות -- לא נתקדשו.

ה) [ד] אין מביאין ביכורים משקין, חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר "פרי האדמה" (דברים כו,ב); ואם הביא משקה, אין מקבלין ממנו. [ה] הקרובים לירושלים, מביאין תאנים וענבים לחים; והרחוקים, מביאין אותן גרוגרות וצימוקין.

ו) אין מביאין ביכורים קודם עצרת, שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך" (שמות כג,טז). ואם הביא, אין מקבלין ממנו; אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת, ויקרא עליהן. וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה -- שהביכורים שביכרו אחר חנוכה, הן חשובין משנה הבאה; ויניח אותן עד אחר העצרת.

ז) אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. כיצד, לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו.

ח) אחד הנוטע ואחד העולה מאליו, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצם" (במדבר יח,יג). [ח] הפירות של שותפין חייבין בביכורים, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצם". [ט] הגדל בעציץ, אף על פי שהוא נקוב, והגדל בספינה -- אינו מביא ממנו כל עיקר, שנאמר "בארצם"; אבל מביא מן הגדל בגג, או בחורבה.

ט) [י] הנוטע אילן בתוך שדהו, והבריכו לתוך שדה חברו או לרשות הרבים, או שהיה נטוע בשדה חברו או ברשות הרבים, והבריכו בתוך שדהו, או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו, ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך -- אינו מביא ביכורים לא ממה שהוציא ברשות זו, ולא מן הצד שברשות האחרת, שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט), עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.

י) [יא] נתן לו חברו רשות להבריך בתוך שלו, אפילו לשעה -- הרי זה מביא. ואם היה האילן סמוך למצר חברו, או נוטה לשדה חברו -- אף על פי שחייב להרחיק, הרי זה מביא ממנו וקורא: שעל מנת כן, הנחיל יהושוע את הארץ.

יא) [יב] האריסין, והחוכרין, ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין ארצותם מהן בפחות, והגזלנין -- אינן מביאין ביכורים, ואפילו נתייאשו הבעלים, שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט).

יב) [יג] הקונה אילן בתוך שדה חברו, אינו מביא -- לפי שאין לו קרקע. הקונה שלוש אילנות, יש לו קרקע; ואף על פי שאין לו אלא אילנות בלבד, הרי הוא כמי שקנה קרקע. קנה אילן אחד וקרקעו, הרי זה מביא.

יג) [יד] הלוקח פירות תלושין, ולקח הקרקע -- הרי זה מביא ביכורים: שהרי יש לו קרקע ופירותיה. מכר לו פירות חוץ מן הקרקע, אפילו מחוברין -- מוכר אינו מביא, שהרי אין לו פירות; ולוקח אינו מביא, שהרי אין לו קרקע. חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח, הרי זה מביא -- שהרי יש לו קרקע ופירותיה.

יד) [טו] המוכר שדהו לגוי, וחזר ולקחה ממנו -- הרי זה מביא ממנה ביכורים מן התורה: שאינה נפקעת מן המצוה בקניין הגוי, כמו שביארנו. [טז] אשרה שבטלה, אין מביאין ממנה ביכורים -- שהביכורים כקודשי מקדש הן.

טו) [יז] הביכורים -- אין להן שיעור מן התורה, אבל מדבריהם צריך להפריש אחד משישים; והרוצה לעשות כל שדהו ביכורים, עושה. [יח] הפריש ביכוריו, וחזר והוסיף עליהן, או עיטרן -- הרי התוספת כביכורים.

טז) במה דברים אמורים, בשהביא מארץ ישראל; אבל אם הביא מעבר הירדן, או מסוריה -- אין תוספת הביכורים כביכורים. ואף על פי שאינה כביכורים, אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעטרין את הביכורים בכל מקום, אלא משבעת המינים.

יז) [יט] כיצד מפרישין הביכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר -- קושרן בגמי, ואומר הרי אלו ביכורים; והן נעשין ביכורים במחובר, משקרא להם שם, ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צורכן. ומשייגמרו ויתלוש אותן מן הקרקע, אינו צריך לחזור ולקרות להם שם.

יח) לא הפרישן במחובר, ולא קרא להם שם, ותלש את הפירות -- הרי זה מפריש אחר שנתלשו. ואם נטמאו הפירות כולן, אינו מפריש ביכורים בטומאה, אלא מפריש מן הטהור על הטמא, לכתחילה. ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן, ייראה לי שאינו מפריש בטומאה: שאין מפרישין לאבד. וכן ייראה לי שהביכורים שנטמאו, אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה -- מפני שהן כקודשי מקדש.

יט) [כ] המפריש ביכוריו, ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו -- חייב להפריש אחרים תחתיהן, שנאמר "תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט): מלמד שהוא חייב באחריותן, עד שיביאם להר הבית.

כ) [כא] המפריש ביכוריו להעלותן בידו לירושלים, לא ישלחם ביד שליח; ואם לקטם מכתחילה על מנת לשלחם ביד שליח, הרי זה מותר לשלחם.